ווּשוּ-武术
ווּשוּ (武术) – אמנות הלחימה הסינית המודרנית – היא מיזוג בין מסורת בת אלפי שנים לבין ספורט עולמי עכשווי.זהו עולם של תנועה מדויקת, כוח פנימי, שליטה עצמית, ואסתטיקה מופלאה.
בווּשוּ, אנו לא "רק נלחמים" – אנחנו מתאמנים כדי להתעלות, כדי לשלוט בגוף ובנפש, ולבטא עוצמה בשקט וריכוז.
ה✅ טַאוּלוּ (套路 – Tàolù)
תרגול של תבניות – רצפי תנועה המדמים קרב, הבנויים על סגנונות קלאסיים. כל תבנית כוללת בעיטות, קפיצות, תנועות ידיים, סיבובים, תרגילי נשימה והבעה פנימית.
סגנונות עיקריים:
- Chángquán (长拳) – "אגרוף ארוך" – סגנון מהיר, אקרובטי ודינמי.
- Nánquán (南拳) – "אגרוף דרומי" – סגנון חזק, קצר, נמוך ועוצמתי.
- Nándāo (南刀) – חרב דרומית – נשק כבד עם תנועות חדות וסיבוביות.
- Nángùn (南棍) – מקל דרומי – עבודת כוח וקווים מעוגלים.
- Jìanshù (剑术) – "אמנות החרב הישרה" – זריזות, אלגנטיות ודיוק.
- Dāoshù (刀术) – "אמנות החרב הקמורה/חרב הרחבה" – סגנון עוצמתי ודרמטי.
- Gùnshù (棍术) – "אמנות המקל הארוך" – כלי הנשק הבסיסי ביותר.
- Qiāngshù (枪术) – "אמנות החנית" – סגנון מהיר, חודר ומסתובב.
- Shuāngjiàn (双剑) – "חרבות כפולות ישרות"
- Shuāngdāo (双刀) – "שני סכינים רחבים"
- Piáodài Jiàn (飘带剑) – "חרב סרט" – חרב גמישה עם סרטים זורמים.
בשנת 1949, עם עליית הרפובליקה העממית של סין, הממשלה החדשה החליטה לאחד את כלל הסגנונות המסורתיים לתוך מערכת אחת לאומית, חינוכית וספורטיבית – ונתנה לה את השם הרשמי ווּשוּ.
במהלך שנות ה־50 וה־60, נוצרו תבניות תקניות להוראה במוסדות חינוך וצבא.בשנות ה־80, התחום הפך לענף תחרותי בינלאומי עם חוקים, ניקוד ושיפוט.
ב־1990, הוקמה הפדרציה הבינלאומית לוושו (IWUF).ב־2008, הווּשוּ הוצג באולימפיאדת בייג’ינג כתחרות הדגמה.
למי מתאים וושו?
- ילדים ונוער המחפשים לפתח ביטחון, גמישות וכוח.
- נשים וגברים שרוצים לשלב ספורט, עוצמה ואסתטיקה.
- כל מי שמחפש חיבור לתרבות סינית ולשליטה עצמית עמוקה.